חלל הפה הוא מצע גידול נוח לחיידקים, וירוסים, פטריות טפילים ופרזיטים.
מערכת העיכול והנשימה הקשורות לחלל הפה משפיעות באופן ישיר על רובד החיידקים בחלל זה.

תהליכים זיהומיים ראשוניים בחלל הפה יכולים לגרום פגיעה רב מערכתית.
בספרות הרפואית פורסמו עבודות קליניות ומעבדתיות רבות המצביעות על קשר ישיר בין זיהומים ראשונים בחלל הפה לפגיעה רב מערכתית באברים שונים, כמו: מחלות כליה מחלות לב וכלי דם, מחלת חניכיים וציסטות בקצה שורש השן, יכולים לגרום נזק בלתי הפיך לרקמות הנמצאות בחלל הפה.
התהליכים הדלקתיים הכרוניים בחלל הפה יגרמו להפעלה של המערכת החיסונית.
שיגרום ליצירת חומרים ותהליכים שגורמים לפגיעה רב מערכתית.

המחלה הפריודונטלית (פריו=סביב, דנטו=שן) היא אחת מקבוצת המחלות הזיהומיות הכרוניות, השכיחות באדם.
יותר ממחצית המבוגרים מעל גיל 55 סובלים ממחלת חניכיים בדרגות חומרה שונות, אך מעטים מאד מודעים לקיומה.
המחלה פוגעת ברקמות התומכות של השן .
ברוב המקרים התופעה המתרחשת בחניכיים והפגיעה הגרמית סביב שורש השן אינה כואבת.
בד"כ אין הופעה של נפיחות או הפרשות מוגלתיות.

התהליך הוא כרוני מתמשך ואיטי ואי לכך בחלק גדול מהמקרים, ההגעה לטיפול היא מאוחרת ונעשית כבר כשהסימנים של המחלה כל כך ברורים.
בעיקר ניידות השיניים, שהיא תופעה שכבר קשה להתעלם ממנה, אך שלב זה הוא מתקדם מאד ויכולת העזרה כבר מוגבלת, מאחר שלא ניתן לשקם את העצם חזרה למקומה והמלחמה היא על גובה העצם הקיים ובמקרה של ניידות קיצונית, נגרם כבר איבוד דרמטי של עצם ובחלק מהמקרים הפתרון הוא עקירת השן .
לכן גילוי מוקדם של המחלה הוא קריטי.

מחלות חניכיים נגרמות בעיקר על ידי חיידקים גרם שליליים, הנצמדים לזגוגית השן בקרבת החניכיים.
התגובה הדלקתית המתפתחת משנית לשחרור רעלנים על ידי חיידקים אלו, והיא תגרום לתהליך הדלקתי ולהרס המשתית של השן.
בהמשך ישנה הדבקה נוספת שיכולה להיות פיטרייתית וסוגים שונים של פרזיטים כמו אמבות, טריכונמוס ואחרים.
הגורם הראשוני למחלת החניכיים הוא הפלאק, ועם זאת גורמים נוספים משפיעים על בריאות החניכיים והם:
עישון, גנטיקה, היריון, מתח, שחיקה, סוכרת, תזונה ועוד.

השלב הראשוני של התהליך הדלקתי נקרא Gingivitis.
הוא מאופיין בדלקת חניכיים קלה הנגרמת על ידי חיידקים אלו הנמצאים ברובד השן (Plaqe) ומשחררים רעלנים.
דלקת החניכיים היא קלה.
הדלקת מתאפיינת באודם ובנפיחות מקומית, ולעתים בדימומים בשעת צחצוח שיניים.
מחלה זו הינה הפיכה ואינה גורמת לפגיעה ברקמות התומכות את השן.
שינוי הרגלי צחצוח שיניים מחזיר את החניכיים למצבן הבריא.

עם התקדמות המחלה (Periodontitis), החניכיים מתחילות לסגת, לדמם ולאבד את היצמדותן לחלק השן שכוסה בעבר על ידי החניכיים.
בהמשך, חיידקים הנמצאים בפה חודרים בין זגוגית השן לחניכיים, ויוצרים "כיסים פריודנטליים" המתמלאים ברובד של חיידקים אנאירוביים הגורמים להרס העצם והרקמה התומכת ע"י הפרשת רעלנים ותגובת של מערכת החיסון.
במצב קיצוני יכול להיגרם הרס מלא של כל הרקמה התומכת עד לאבדן השן.

מחלות כלליות (סיסטמיות ) הקשורות למחלת החניכיים

שלושה מסלולים עיקריים מסבירים את הקשר בין דלקת מקומית בחלל הפה למחלות כלליות

« בקטרמיה (אלח דם)

« זיהומים אורליים וטיפולי שיניים שונים יכולים לגרום לבקטרמיה.
לרוב, החיידקים החודרים לזרם הדם מנוטרלים ומחוסלים ע"י מערכות ההגנה השונות של הגוף, אולם במקרים מסוימים, אורגניזמים אלו יכולים למצוא תנאים נוחים לגדילה ולהתרבות.

« פגיעה ע"י רעלנים

חלק מחיידקי הגרם שליליים והגרם חיוביים מפרישים רעלים שונים כחלק ממחזור הגדילה וההתרבות שלהם.
מסלולים אלו מוגברים במקרה של מחלת חניכיים עקב היווצרות כיסים המלאים בחיידקים אירוביים ואנאירוביים המהווים למעשה מאגר גדול של חיידקים.
חיידקים אלו מפרישים רעלנים החודרים לזרם הדם.
הספיגה הסיסטמית של רעלנים גוררת תגובות של כלי הדם, כגון: דלקות, התעבות של השריר החלק של כלי הדם, קרישה תוך-ורידית ועורקית נוסף על כך, ישנה הצטברות והצמתת טסיות דם, יצירת "תאי קצף" שומניים ומשקעים של כולסטרול.
עם התקדמות התהליך הדלקתי ישנה הזנה של האמבות והפרזיטים האחרים הניזונים מכדוריות דם אדומות ולבנות מצב שממשיך להחמיר את הפגיעה ברקמות.

« דלקת

חלבונים פרו-דלקתיים ורעלנים שונים נמצאו בריכוזים גבוהים יחסית באוכלוסייה שסובלת מדלקת חניכיים.
חומרים אלו יכולים לזלוג באופן רציף מ"כיס" החניכיים לתוך הגוף ולגרום לתהליכים דלקתיים בכלי הדם ובאברים שונים.